פסק-דין בתיק ע"א 32656-04-11

כב' השופטת רחל ברקאי - אב"ד:

1. זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון (כב' השופטת סבין כהן), מיום 3.3.11, שניתן בת"א 970/07, אשר דחה את תביעת המערער על הסף מחמת התיישנות.

המערער מלין אחר קביעה זו של בית משפט הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

2. המערער שכר את שירותיו של המשיב, עו"ד במקצועו, על מנת שיבצע עבורו עסקת מכר של נכס מקרקעין, אולם אירועים "לב ערד" (להלן:" אולם האירועים"). הסכם מכר זה נחתם בין המערער לבין הרוכש (להלן: " אביטן") ביום 17.6.90. במסגרת ההסכם התחייב מר אביטן לשלם למערער תמורה כספית מוסכמת וזאת על דרך של סילוק יתרות חובה בחשבונות הבנק שהיו באותה עת למערער, בגין הפעלת אולם אירועים וכן העברת תשלום במזומן לידי המערער.

3. כבטוחה לביצוע התשלום האמור הוסכם כי יירשם שעבוד על אולם האירועים לטובת המערער וזה יוסר כנגד תשלום התמורה במלואה. מאוחר יותר, הוסכם בין הצדדים כי, תחת רישום השעבוד על אולם האירועים יירשם שיעבוד לטובת המערער על ביתו הפרטי של אביטן בערד, וזאת כדי לאפשר לאביטן להעמיד את אולם האירועים כבטוחה להלוואה אותה נטל מהבנק לצורך מימון העסקה.

4. על פי הנטען בכתב התביעה, התחייב עו"ד מזור, בא כוחו של אביטן באותם ימים, בפני המשיב לפעול לרישום שיעבוד על דירתו של אביטן להבטחת תשלום התמורה. אולם, אישור על הרישום האמור לא הומצא למשיב והמשיב לא דאג ולא הבטיח כי העניין יוסדר, וכי רק ביום 19.11.95, פנה המשיב לעו"ד מזור והתריע בפניו כי עליו לרשום את המשכון. לאחר מכן, ביום 11.12.1995, נרשם המשכון ברשם המשכונות. בעת רישום המשכון הנכס לא נמצא נקי ממשכונות ועיקולים.  קדמו לרישום המשכון לטובת המערער רישום משכון לטובת בנק וכן עיקולים לנושים.

5. במקביל, בחודש אוקטובר 1990, הגיש המערער, באמצעות המשיב, כתב תביעה כנגד  אביטן בגין הפרת הסכם המכר, משלא שילם את התמורה החוזית המלאה בגין עסקת המכר הנדון. לאביטן היו טענות שכנגד בדבר הפרת ההסכם מצד המערער. התביעה הוכרעה בהליך של בוררות וביום 14.1.1998 ניתן פסק בורר לפיו חויב אביטן לשלם לתובע סך של 388,502 ש"ח בלבד.

6. כבר ביום 19.3.1996, בעת שבה התבררה התביעה שבין המערער לבין אביטן, הוציא עו"ד מזור מכתב אל המשיב בו הוא מצהיר ומתחייב כי במידה והמערער יזכה בתביעתו ובמידה ואביטן לא ישלם למערער את סכום פסק הדין בו יחויב, יישא עו"ד מזור באופן אישי במלוא החוב של אביטן למערער. מכתב זה הוצא על ידי עו"ד מזור לאור העובדה כי השעבוד על הבית של מר אביטן לא נרשם במועד ורישומו המאוחר נמצא בעייתי, כמפורט לעיל. 

7. לאחר שניתן פסק הדין בתובענה שבין המערער למר אביטן, נטען על ידי המערער כי המשיב לא פעל לגביית סכום פסק הדין, לא מעו"ד מזור וגם לא על דרך של מימוש המשכון או נקיטת הליכים בלשכת ההוצאה לפועל. לטענת המערער לאחר בירור שעשה גילה כי מר אביטן ניצל את חוסר המעש מצד המשיב והצליח להבריח את נכסיו באופן שלא נותרה למערער כל יכולת להיפרע ממנו.

8. אין חולק כי במהלך שנת 1999 פתח מר אביטן בהליכי פשיטת רגל.  המערער הגיש תביעת חוב לנאמן בתיק פשיטת הרגל של מר אביטן וטען לזכות קדימה מכח שטר משכון. טענתו זו נדחתה מאחר והבטוחה לא נרשמה כראוי במינהל מקרקעי ישראל ובפועל נמצא כי המשכון על דירתו של מר אביטן נרשם רק ביום 11.12.1995, לאחר שנרשמה התחייבות קודמת לרישום משכנתא לטובת בנק טפחות למשכנתאות לישראל בע"מ וכן עיקולים לטובת נושים שונים, הגוברים על זכות המשכון של התובע. לפיכך, אושרה תביעתו של המערער בתיק פשיטת הרגל כנושה רגיל ובסופו של יום, ביום 28.3.2005, קיבל המערער מהנאמן בתיק פשיטת הרגל, שיק על סך של 58,573 ש"ח כדי חלקו בתביעות הנושים. סכום המשקף כ-10% מתביעת החוב שהגיש.
9. במסגרת תביעתו כנגד המשיב ביקש המערער לייחס למשיב רשלנות מקצועית, כעו"ד במקצועו, בביצוע עסקת המכר מול אביטן, הבטחת ביצוע העסקה על דרך של רישום משכון מיד לאחר ביצוע העסקה ולאחר מכן התנהלותו הרשלנית אשר הביאה כאמור לאי רישום משכון ואי נקיטת הליכים כנגד אביטן לשם קידום גביית החוב, לאחר שניתן פסק דין לטובתו. לטענת המערער נזקיו התגבשו באופן ברור רק ביום 28.3.2005, לאחר הסדר הנושים, עת קיבל לידיו את השיק מן הנאמן בתיק פשיטת הרגל של אביטן ולפיכך תביעתו כנגד המשיב, שהוגשה לבית המשפט השלום באשקלון ביום 5.6.2005, הינה תביעה שהוגשה במסגרת הזמנים ולא ניתן לומר לגביה כי התיישנה. לחילופין, טען כי הנסיבות המבססות את עילת התביעה נתגלו לו לכל המקודם בשנת 2001, עת קיבל לידיו מידי המשיב את כל המסמכים הנוגעים לעסקת המכר הנדונה.

10. המשיב טען מנגד כי רוב עילות התביעה של המערער התגבשו בשנת 1990, וגם אם גילוי הנזק היה בשלב מאוחר יותר הרי שלכל המאוחר נתגלה הנזק בשנת 1995, עת נודע למערער כי המשכון לא נרשם. לפיכך טען כי, מיום גילוי נזק חלפו 7 שנים המביא להתיישנות התביעה, ולחילופין משנתגבשה העילה 10 שנים קודם להגשת התביעה, הרי שהתיישנה היא.

11. בית משפט קמא, לאחר ששמע את עדויות הצדדים וניתח ארוכות את גרסאות הצדדים, קבע קביעה עובדתית כי עילת התביעה התגבשה בשנת 1990 באי רישום המשכון כמחויב, אולם, הנזק נתגלה למערער לכל המאוחר בעת שהוזמן למשרדו של המשיב לחתום על מסמכים לרישום המשכון ברשם המשכונות דהיינו, ביום 11.12.1995, אז נודע למערער כי לא נרשם משכון בסמוך לאחר ביצוע העסקה.

בית משפט קמא קבע כי, אז נתגלו ניצנים לנזק צפוי בעתיד, אשר קרם עור וגידים משנמצא כי קודם לרישום המשכון לטובת המערער (בשנת 1995) נרשם על הנכס משכון לטובת בנק וכן עיקולים לטובת נושים אחרים וכי בפועל הנכס אינו נקי מזכויות צדדים אחרים הקודמים בזמן לרישום המשכון לטובת המערער. רישומים אשר עלולים לפגוע ביכולת מימוש של המערער וליצר לו נזקים, כפי שאין חולק כי בדיעבד התגלה.

12. טען המערער כי שגה בית משפט בקביעה זו וכי לא הוכח כי המערער ידע, עת חתם על שטר משכון בשנת 1995, כי לא נרשם משכון על הנכס. לטענתו לא ידע על התנהלותו של המשיב אל מול עו"ד מזור, אשר היה אמור לרשום את המשכון ואשר מאוחר יותר לקח על עצמו את האחריות למחדל אי הרישום. לטענתו, הנזק נתגלה לו, לכל המוקדם, רק לאחר שקיבל לידיו את  החומר ממשרדו של המשיב, במהלך שנת 2001.

המערער חזר וטען כי שגה בית משפט קמא עת התעלם מן העובדה כי לאחר רישום המשכון בשנת 1995 העביר המשיב למערער מסר מרגיע כי רישום המשכון הוסדר והסתיר מפניו את האמת לפיה, רישום המשכון נעשה כשמדובר כבר בנכס משועבד ומעוקל. כמו גם הסתיר ממנו מידע הנוגע לפעולות בהן נקט אל מול עו"ד מזור.

13. לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים וקראתי את עדויות הצדדים בבית משפט קמא סבורה אני כי אין להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט קמא לפיה, ראשיתו של הנזק הצפוי נגלה למערער במהלך שנת 1995, עת התבקש לחתום על שטר משכון במשרדו של המשיב, אשר הסביר לו אף את פשר הנסיבות.

בית משפט קמא קבע קביעה זו בהתרשם מעדויות הצדדים בפניו וכן מהנטען בפניו על ידי באי כוח הצדדים. בית משפט קמא, התרשם מהמערער כאיש עסקים אשר אין זו לו העסקה הראשונה בחייו, כי הבין הבן היטב, עת נדרש לחתום על שטר משכון חדש בשנת 1995, כי המשכון לא נרשם כמחויב בשנת 1990. בית משפט קמא עיגן קביעתו זו גם על בסיס ההתכתבויות של המשיב עם עו"ד מזור לרבות, מכתב מתרה של המשיב אל עו"ד מזור, מיום 11.3.96, בו הוא מציין כי גילה שהנכס אינו "נקי" ומתרה בו כי אם לא יסדיר האמור יידרש לנקוט בהליכים משפטיים נגדו. בית משפט קמא קובע כי לא סביר שהתובע לא ידע על פניות אלה. מכתב זה זוכה לתשובתו של עו"ד מזור כי הוא לוקח על עצמו את האחריות וכי ישא בתוצאות הנזק שנגרם כתוצאה מאי רישום המשכון במועד.